החלטה בתיק ה"פ 4452-03-12 - פסקדין

המבקש, כונס הנכסים על זכויותיו של שלמה כתבי (להלן:" כתבי"), הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה לפיה האופציה השלישית בהסכם מיום 20.11.01, שבין כתבי לבין המשיבה, בנוגע לתחנת דלק בשם "פז - ברורים", מומשה ונכנסה לתוקף.

המשיבה החולקת על גרסת המבקש, טוענת בפתח כתב התשובה כי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, שכן הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי מרכז ולחלופין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שוכנעתי כי הדין עם המשיבה.

לעניין זה אפנה לכך שבסעיף 35 לכתב התובענה, נטען באשר לסמכות המקומית כי היא מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו לאמור:

" הסמכות העניינית והמקומית לדון בהמרצת הפתיחה, מפאת מהותה ומקום יצירת ההתחייבות".

(ההדגשה אינה במקור-א.א.)

בניגוד לנטען מתברר כ כל ההסכמים שבין כתבי לבין המשיבה, נשוא התובענה לרבות זה שמבוקש להצהיר כי האופציה שניתנה בו מומשה, נחתמו בנתניה. כך הוא ההסכם הראשון מיום 21.11.01 ובדומה ההסכם השני מיום 10.06.03. משכך טוענת המשיבה ובצדק כי סמכות השיפוט היא לבית המשפט המחוזי מרכז.

נתתי דעתי לטענות המבקש החולק על עמדת המשיבה באשר לסמכות המקומית, ולא ראיתי לקבלן:

הטענה לפיה מקור ההליך הוא בהליכי גבייה שנפתחו בלשכת הוצאה לפועל בהרצליה נגד כתבי, ומשכך הסמכות המקומית היא לבתי המשפט בתל אביב, אינה ממין העניין. התובענה אינה מושתתת על תיק ההוצאה לפועל אלא על התחייבות חוזית נשוא ההסכמים האמורים. זאת ועוד, תיק ההוצאה לפועל הוא בין הנושה מטעמו מונה המבקש כככונס נכסים לבין כתבי, ואילו המשיבה אינה צד לא. לטעמי גם אין רלוונטיות למקום הימצאה של לשכת ההוצאה לפועל באשר למקום יצירת ההתחייבות במקרה שלפניי.

גם דין טענתו הנוספת של המבקש לפיה יש לקבוע את הסמכות המקומית לפי המקום שנועד לביצוע התשלום כקבוע בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, להידחות. בהקשר זה נטען כי מקום ביצוע ההתחייבות הוא במשרדו של המבקש ברמת גן ואבהיר:

שעה שלא נטען בכתב התביעה כי הסמכות המקומית היא לאור מקום ביצוע ההתחייבות, בהבדל מהמקום של יצירת ההתחייבות, מנוע המבקש לטעון בדיעבד כי מקום השיפוט הוא לפי מקום ביצוע ההתחייבות.

אוסיף כי גם אין בכתב התביעה כל טענה לפיה מקום ביצוע ההתחייבות הוא במשרדו של כונס הנכסים הנמצא ברמת גן. סבורני כי לא ניתן להכשיר את החסר בדיעבד, באמצעות העלאת הטענות לראשונה רק במסגרת הבקשה, גם אם נתמכות בתצהיר של המבקש, לא כל שכן, לא התבקש תיקון התובענה.

לא ראיתי כל נפקות לטענת המבקש לפיהן יש בהעברת ההליך לבית המשפט המחוזי מרכז משום "התעמרות" במבקש כלשונו, כמו גם רלוונטיות לטענתו באשר למעמדו כפקיד בית המשפט, וכי יש להתחשב בעובדה כי משרדו הנמצא כאמור ברמת גן נמצא בסמיכות לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. המרחק בין בית המשפט המחוזי מרכז, לבין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, אינו רב, ובוודאי אין בטענה של המשיבה משום "התעמרות" במבקש כטענתו. גם אין בעובדה שעסקינן בפקיד בית משפט, כדי טעם לאפשר לו מעמד מיוחד לעניין הסמכות המקומית. אוסיף כי עיינתי בתצהיר המבקש הנלווה לתגובתו ולא הבחנתי בקיומה של אמירה לפיה אין משרדו של המבקש נוהג להגיש תביעות לבית המשפט המחוזי מרכז.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא נדרשתי לדון בטענה החלופית של המשיבה לפיה הסמכות לדון בתובענה היא לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

לא ראיתי מקום לחייב בהוצאות שכן הטענה הועלתה במסגרת כתב התשובה לעתירה ומבלי שהמשיבה נדרשה להגיש תגובה לתגובה.

לפיכך, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי מרכז. 

ניתנה היום ‏‏כ"ה אדר, תשע"ג, ‏7 מרץ, 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: